<h1>מ"ה ע"א</h1>
<h2>דף לז:</h2>
ורבנן תיפוק להו היתר מצטרף לאיסור מחטאת. פירוש דאין כאן שני כתובים הבאין כאחד, כיון דמוקמי משרת לטעם כעיקר, אם כן מצינו למילף מחטאת היתר מצטרף לאיסור. ומשני התם נמי ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ומצרך צריכי. כך כתוב בספרים. [ורבנן לנ"ט לפגם הוא דאתא]. ולא ידע ר"י ליישבו. ונראה לו דגרסינן "התם נמי ליתן טעם כעיקר הוא דאתא". כך לשון הקונטרס. תוספת פרץ כהן, והנה בספרים שלנו כך היא הגרסא "ורבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור. ופירושו כדפרישית. ומשני "התם נמי ליתן טעם כעיקר הוא דאתא ומצרך צריכי דאי כתב רחמנא גבי חטאת הוה אמינא נזיר לא אתא מיניה משום דנזיר מקדשים לא ילפינן ואי כתב רחמנא גבי נזיר הוה אמינא חטאת מנזיר לא יליף משום דחמיר איסוריה דאפילו חרצן אסיר ליה הלכך לא אתיא מיניה". כך הגרסא בספרים שלנו. והיא מסכמת לדעת ר"י שפירש דגרסינן "התם נמי לטעם כעיקר". ויש ספרים שלנו שאין בהם אלא "ורבנן מצרך צריכי", והצריכות הוי כמו שכתבתים דהוה אמינא דחטאת חמירא משום דהוא קדשים וכן הוה אמינא דנזיר חמיר טפי משום איסור חרצן ולא ילפי מהדדי. וחסרו בהם מה שכתוב לעיל "ורבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור". ואע"פ שסברו לחסר בהם הקושיא דורבנן וכו', צריך שוב לפרש דהצריכותות דעביד דלא ילפי מהדדי אתו לטעם כעיקר. וכמו שפירשנו לעיל. שהרי אין לפרש דרוצה לומר דאתו תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור, וראו לסתור מה שאמרנו דלרבי עקיבא דהוו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין שנלמוד מהם לשאר איסורין [ד]היתר מצטרף לאיסור, ואתו רבנן ואמרי דמצרך צריכי דילפינן מינייהו היתר מצטרף לאיסור בשאר איסורין. משום דהא ליתא, שהרי אוקמו לעיל משרת לטעם כעיקר ולא להיתר מצטרף לאיסור, ואיך יחזרו משיטתם עתה ולומר דליתי משרת להיתר מצטרף לאיסור. הילכך צריך לומר דלטעם כעיקר מצריך להו, וכמו שפירשנו. ור"ע אמר ליכתוב רחמנא גבי נזיר וניתי קדשים מיניה. פירוש דלית לר"ע הך סברא דנזיר חמיר איסוריה משום חרצן. לשון הקונטרס. תוספת פרץ כהן, ורוצה לומר דר"ע לעולם מוקי תרויהו להיתר מצטרף לאיסור, ולעולם הוו שני כתובים הבאין כאחד. משום דנהי דנזיר מחטאת לא יליף, מ"מ חטאת מנזיר יליף, ומדכתביה ש"מ לגלויי דלא ילפינן מינייהו היתר מצטרף לאיסור בשאר איסורין כר' יוחנן. עד כאן תוספת.
ובפרק אלו עוברין הגרסא כך היא "ורבנן מצרך צריכי חטאת ונזיר חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא ילפינן משרת ליתן טעם כעיקר ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה כולה". וזה לשון פירוש רש"י שפירש התם הכי גרסינן ורבנן (לאו) מצרך צריכי חטאת אשמעינן דהיתר מצטרף לאיסור, ואי נמי לא אבלע אי אכל חצי זית פגול וחצי זית היתר בבת אחת נגמר מיניה דבקדשים מחייב. ומיהו בשאר איסורין לא אמרינן הכי, ואפילו בנזיר משום דחולין מקדשים לא ילפינן. ומשרת לאו לאגמורי היתר מצטרף לאיסור אתא בנזיר אלא ליתן טעם כעיקר. דמגיעולי גוים לא [ילפינן] דחידוש הוא, ואיצטריך למכתביה בנזיר. ומכאן אתה דן לכל התורה כולה. ור"ע אית ליה דגיעולי גוים לאו חידוש הוא, ולא מצטריך משרת לטעם כעיקר. הלכך לר"ע, כיון דשמעת ליה דמפיק משרת להיתר מצטרף לאיסור ע"כ תרוייהו הני להיתר מצטרף לאיסור אתו. והוי ליה חטאת קרא יתירא, דמצי למגמר מנזיר. והוו להו שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין. ומשום הכי פשיטא ליה לר' יוחנן דר"ע לא גמר שאר איסורין מנזיר דהא לא מצו למגמר מיניה דהוו להו שני כתובים הבאין כאחד דאין מלמדין. והא ליכא למימר דמשרת להיתר מצטרף לאיסור וחטאת לטעם כעיקר. דגיעולי גוים חידוש הוא, ואין כאן שני כתובים הבאין כאחד. דאם כן טעם כעיקר בשאר איסורין [מנא ליה] מגיעולי גוים לא גמרינן דחידוש הוא ומקדשים נמי לא גמרינן. כך לשון רש"י בפסחים
